רומאנטזי: הז'אנר שכבש את מדף רבי המכר

אם נכנסתם לאחרונה לחנות ספרים והבחנתם במדף שלם של כריכות מרהיבות עם דרקונים, כתרים וזוגות לוהטים — פגשתם את הרומאנטזי (Romantasy). זהו הז’אנר החם ביותר בעולם הספרים בשנים האחרונות: שילוב של פנטזיה אפית ורומן סוער, שבו הקסם והתשוקה חולקים את הבמה בחלקים שווים. התוצאה היא מכונת רבי מכר שכבשה את רשימות המכירות, את הרשתות החברתיות ואת ליבן של מיליוני קוראות, כולל בישראל.

מה זה בעצם רומאנטזי?

המונח רומאנטזי הוא הלחם של “רומן” (Romance) ו”פנטזיה” (Fantasy), והוא מתאר יצירות שבהן שני היסודות אינם משרתים זה את זה אלא מתקיימים במעמד שווה. בניגוד לפנטזיה קלאסית שבה סיפור האהבה הוא לכל היותר עלילת משנה, ברומאנטזי הרומן הוא לב העניין — לצד עולמות בנויים לתלפיות, מערכות קסם מורכבות ומאבקי כוח על ממלכות.

המתכון כולל בדרך כלל גיבורה עצמאית וחדת לשון, גיבור מסתורי ומיוסר, מתח מיני מתמשך (מה שהקוראות מכנות “סלואו ברן”), ולא פעם גם דרקונים, אקדמיות קסם או חצרות של יצורים על־טבעיים. זהו ז’אנר שאינו מתנצל על היותו בידורי, רגשי וממכר.

מי מובילות את הגל?

הפנים המסחריות של התופעה הן סופרות אמריקאיות שהפכו למותגים בפני עצמן. שרה ג’ מאאס (Sarah J. Maas), עם סדרות כמו “חצר של קוצים וורדים”, נחשבת לאחת מאמהות הז’אנר המודרני, ומכירותיה מגיעות לעשרות מיליוני עותקים. רבקה יארוס (Rebecca Yarros) הצטרפה למרוץ עם “מקצה הרביעי” (Fourth Wing) — סאגה על אקדמיה לרוכבי דרקונים שהפכה לתופעה כמעט מהרגע הראשון.

לצידן פועלות סופרות רבות נוספות שמזינות שוק רעב, וההוצאות לאור ברחבי העולם — ובהן ישראליות — ממהרות לתרגם ולהוציא כותרים חדשים בקצב מסחרר.

טבלה: כמה מסמני הדרך של הז’אנר

יצירה / סדרה	סופרת	מוקד העלילה
חצר של קוצים וורדים	שרה ג’ מאאס	חצרות של יצורים על־טבעיים ואהבה אסורה
מקצה הרביעי	רבקה יארוס	אקדמיה לרוכבי דרקונים
מלכות אפר ודם	ג’ניפר ל’ ארמנטראוט	ממלכות, קסם ותשוקה
בת העצמות והדם	סופרות שונות	גל התרגומים בעברית

למה דווקא עכשיו?

ההצלחה של הרומאנטזי אינה מקרית, והיא קשורה בטבורה לרשתות החברתיות. קהילת בוקטוק (BookTok) בטיקטוק ובוקסטגרם באינסטגרם הפכו את המלצת הספר לתוכן ויראלי: סרטונים של קוראות מתרגשות, ציטוטים לוהטים וכריכות מצולמות באור זהוב יוצרים ביקוש שקשה להוצאות המסורתיות להדביק.

מעבר לשיווק, יש כאן גם תשובה לצורך רגשי. בעולם עמוס חדשות קשות, רבים רואים ברומאנטזי מפלט מנחם — ספרות שמבטיחה ריגוש, בריחה לעולם אחר וסוף טוב (או לפחות סוף מספק). זו קריאה שאינה מתביישת בהנאה, ובכך היא מזכירה את הגל הקודם של ספרות הצעירים־מבוגרים.

מה קורה בישראל?

גם בשוק המקומי הגל מורגש היטב. חנויות הספרים מקצות מדפים ייעודיים, מספר התרגומים לעברית גדל, וקהילות קוראות פעילות מתנהלות בקבוצות פייסבוק ובטיקטוק הישראלי. הקוראת הטיפוסית בישראל היא לרוב צעירה, קוראת באנגלית ובעברית לסירוגין, ומתייחסת לספרים כאל אירוע חברתי משותף ולא רק כחוויה אישית.

התופעה גם דוחפת יוצרות ישראליות לנסות את כוחן בז’אנר, בתקווה לחזור על ההצלחה הבינלאומית בגרסה מקומית.

תופעה מסחרית או ספרות אמיתית?

כצפוי, לא כולם מתלהבים. מבקרים טוענים שהרומאנטזי נשען על נוסחאות שחוקות, דמויות שטוחות ופרוזה בינונית, ושמדובר בתעשייה שממחזרת את עצמה. מנגד, מגיני הז’אנר טוענים שמדובר בזלזול מוכר בספרות שנכתבת בעיקר על ידי נשים ולנשים, ושהרומאנטזי מחזיר קוראות רבות אל הקריאה — הישג לא מבוטל בעידן המסכים.

האמת, כנראה, נמצאת באמצע: כמו בכל ז’אנר פופולרי, יש בו יצירות בינוניות לצד יצירות שנונות ומהודקות. מה שברור הוא שהרומאנטזי אינו אופנה חולפת אלא שחקן קבוע שעיצב מחדש את מדף רבי המכר — ולעת עתה, הדרקונים כאן כדי להישאר.