הג'אז הישראלי: הצליל שכובש את במות העולם

מי היה מאמין שדווקא הג’אז — ז’אנר אמריקאי מובהק שנולד בניו אורלינס — יהפוך לאחד מכרטיסי הביקור הבולטים של המוזיקה הישראלית בעולם? ובכל זאת, זו בדיוק המציאות. הג’אז הישראלי הפך בשנים האחרונות לתופעה של ממש: נגנים שגדלו כאן, ספגו את הצלילים הים־תיכוניים והמזרחיים של הבית, ולקחו אותם אל מועדוני ניו יורק ואולמות הקונצרטים של אירופה. התוצאה היא צליל מקורי, מזוהה ומרגש שרבים רואים בו אחד מסיפורי ההצלחה היפים של התרבות הישראלית.

מה הופך את הג’אז הישראלי לייחודי?

הסוד טמון בעצם המפגש. הג’אז הישראלי אינו חיקוי של המסורת האמריקאית, אלא דיאלוג בין עולמות. נגנים ישראלים מביאים אל האלתור המערבי שכבות של מוזיקה ים־תיכונית, סולמות מזרחיים, ניגונים חסידיים ומקצבים בלקניים וערביים. כך נוצר משהו שנשמע מוכר ובו־בזמן חדש לחלוטין — ג’אז שמדבר בכמה שפות בבת אחת.

למאזין האירופי או האמריקאי, הצליל הזה מציע אקזוטיקה מרעננת בלי לוותר על התחכום ההרמוני שהז’אנר דורש. לישראלי, הוא מרגיש כמו בית.

הדמויות שהובילו את המהפכה

כשמדברים על הצלחת הז’אנר, אי אפשר בלי לציין את אבישי כהן — הקונטרבסיסט שהחל את דרכו בהרכב של פיאניסט הג’אז האגדי צ’יק קוריאה, והפך למותג בזכות עצמו. האלבומים שלו, המשלבים שירה בעברית ובלדינו לצד וירטואוזיות מסחררת, מנגישים את הז’אנר גם למי שאינו חובב ג’אז מושבע.

לצידו בולטת משפחת כהן כולה: החצוצרן אבישי כהן (שם זהה, נגן אחר) המזוהה עם חברת התקליטים היוקרתית ECM, וכן הקלרניתנית והסקסופוניסטית אנת כהן, שנבחרה שוב ושוב לאחת מנגניות הכלי המובילות בעולם בסקרי המגזין המקצועי “דאון ביט”. הקונטרבסיסט עומר אביטל הפך אף הוא לדמות מפתח בסצנת ניו יורק, עם הרכבים שמערבבים ג’אז מודרני עם שורשים ערביים ויהודיים.

דור חדש ממשיך את הדרך

הצלחתם של הוותיקים סללה את הדרך לדור צעיר של נגנים ונגניות — בוגרי הבתי־ספר למוזיקה בתל אביב ובירושלים, שרבים מהם משלימים לימודים במוסדות יוקרה כמו ברקלי וג’וליארד בארצות הברית. הם חוזרים ארצה ומזינים סצנה מקומית תוססת, או נשארים בחו”ל ומטמיעים את החותם הישראלי בהרכבים בינלאומיים.

איפה שומעים ג’אז ישראלי?

הסצנה המקומית חיה ובועטת, ומי שרוצה לטעום ממנה ימצא הזדמנויות רבות — ממועדונים אינטימיים ועד פסטיבלים בינלאומיים.

במה / אירוע	מיקום	אופי
פסטיבל הג’אז הבינלאומי באילת	אילת	פסטיבל דגל שנתי עם אמנים מהעולם
מועדוני ג’אז בתל אביב	תל אביב	הופעות אינטימיות שבועיות
פסטיבל הג’אז בים האדום	אילת	מפגש בין נגנים מקומיים לבינלאומיים
סינמטק ואולמות תרבות	ברחבי הארץ	ערבי ג’אז והרכבים מתחלפים

מדוע דווקא עכשיו?

כמה כוחות פועלים כאן במקביל. ראשית, ההשכלה המוזיקלית בישראל השתפרה פלאים, והנגנים הצעירים מגיעים לבמה עם ארגז כלים טכני מרשים. שנית, ההגירה לניו יורק — בירת הג’אז העולמית — חשפה את הישראלים לזירה התחרותית ביותר, ואילצה אותם למצוא קול ייחודי משלהם. ושלישית, דווקא הזהות המקומית, שפעם נתפסה כמכשול, הפכה ליתרון: העולם צמא לצלילים חדשים, והמזרח התיכון מספק אותם בשפע.

יש בכך גם אמירה תרבותית רחבה יותר. בעוד המוזיקה הפופולרית הישראלית מתמודדת עם שאלות של זהות ושייכות, הג’אז הישראלי מציע מודל של גשר — יצירה שלוקחת בגאווה את המורשת המקומית ומדברת איתה אל העולם, בלי חומות.

שווה להאזין

גם מי שאינו מגדיר את עצמו חובב ג’אז מוזמן לתת לז’אנר הזה הזדמנות. התחילו מאלבום מוקדם של אבישי כהן הקונטרבסיסט, המשיכו להרכבים של אנת כהן, ותנו לאוזן להתרגל למפגש בין האלתור המערבי לצליל המזרחי. יש סיכוי טוב שתגלו שהמוזיקה הישראלית מדברת בשפה בינלאומית — וגם מקומית מאוד.